סוכות- שיעור ראשון בפשטות
בילדותי גרתי בדירת שיכון בדימונה.
מצד אחד של הבית נשקף המדבר, מהצד השני הבלוק( כך קראו לבניינים ) ממול.
ובין הבלוקים, במשך כל יום אחרי הצהריים בין יום כיפור לסוכות, בנינו אנחנו- ילדי הבלוק, את הסוכה שלנו.
כל מה שידעתי על בניית סוכות למדתי מאברי, שהיה האח הגדול של אורית שהייתה החברה שלי מכיתה א עד כיתה ו .
אברי היה גדול ממני בשנתיים, ועד היום צרובה אצלי בראש התמונה שלו במדי צופים, עם עניבה כחולה ופטיש ביד- מנצח על בניית הסוכה של בלוק 502.
כל קיר נבנה מ4 קרשי בניין שחוזקו במשולש של קרשים קצרים בפינות, ומסמרים גדולים חיברו בין הקירות.
סדינים שתרמו האמהות שלנו- שימשו כקירות, ומצד לצד התנוססו שרשראות שכולנו יצרנו יחד בתוך הסוכה מחוליות של ניירות צבעוניים ודבק סמיך ולבן.
בקומה השנייה גר עמי שאבא שלו היה חשמלאי. מחלון המטבח שלו השתלשל חוט חשמל ובקצהו נורה שהאירה לנו את ארוחות הערב והמשחקים שלאחריה.
אנחנו, הילדים שבנו את הסוכה, חגגנו את שבוע העצמאות הזה מחוץ לבית-אכלנו בסוכה, שיחקנו בתוכה משחקי קופסה ואפילו ישנו בה בלילה.
לסוכה כמעט ולא היו מתחרים- לא טלויזיה, לא מחשב ולא נסיעות לחופשה (לאף אחד בבלוק לא הייתה מכונית)
כמעט- כי הייתה עוד סוכה בבלוק 502.
בקומת הקרקע שבכניסה האמצעית, גר הרב הראשי של דימונה- הרב אלמליח.
איש עדין בעל נפש פייסנית וחומלת, שהציב את סוכתו המשפחתית בצד השני של הבלוק, ואליה ירדו 3 מדרגות מתוך מרפסת ביתו.
הטעם בסוכה המסורתית של הרב אלמליח היה כזה של מאכלים מרוקאים מתובלים ומשובחים, עוגיות קוקוס מתוקות וברכות מתנגנות בסלסול מזרחי.
בסוכה שלנו היה ערבוב טעמים של המאכלים מכל בית- רומני, הודי, אלג'יראי ופולני.
ובין המאכלים חיבר התבלין שנקרא פשטות, ויצר עבורנו את השבוע הזה של העצמאות.
שם, לרגלי בלוק 502 בדימונה, למדתי את אחד השיעורים הראשונים בפשטות והבנתי איך תרגול קבוע ומתמשך של פשטות יכול לשחרר מתלות ולבנות עצמאות