מערכת ההפעלה של חיי
כשאני מתבונן על החיים שלי, אני יכול לזהות מה מערכת ההפעלה של חיי
יש מערכות הפעלה שונות, אבל אני אסקור כאן 2 מערכות הפעלה אותן חוויתי בעצמי
במשך שנים רבות השתמשתי במערכת ההפעלה:
שבוע – שנה
במערכת ההפעלה הזו, אני עובד קשה כל השבוע , מבוקר עד ערב ואז מגיעה השבת,
בה אני קורס למנוחה מלאה.
זו יכולה להיות מנוחה פיזית בה אני לא זז מהמיטה, או מנוחה אקטיבית בה אני יוצא לטיול\ חופשה שאין בהם דבר ממרכיבי העבודה הקשה של השבוע
איך נראית מערכת ההפעלה הזו במבט שנתי?- אני עובד קשה כל השנה ואז קורס למנוחה בקיץ-
אל "החופשה השנתית" ( ויש המוסיפים חופשות ביניים באביב ועוד כהנה וכהנה)
בשנים האחרונות עברתי להשתמש במערכת הפעלה אחרת, חביבה, נוחה ומקיימת
מערכת ההפעלה:
יום-נצח
קודם כל אני מבין שכל יום עשוי להיות היום האחרון בחיי .
אל דאגה, אני בריא יותר ממרבית האנשים סביבי, אבל זו הבנה שאני לא יכול להתכחש אליה.
כל אחד מאיתנו יסיים את חייו מתישהו, ואף אחד לא יודע מתי.
לפיכך, אני מתייחס אל כל יום כמסגרת שבמהלכה יש גם את העבודה וגם את המנוחה
אני רוצה שאם זה יהיה היום האחרון בחיי , אוכל להגיד עליו-
זה היה יום שבו יצרתי, אהבתי, נחתי.
איך אני מתכנן יום כזה?
ראשית, אני מציב את 4 הדברים שחייבים להיות בו:
לנוח ( אני מציב אותו ראשון כי הייתה לי נטייה לשים אותו אחרון ולפעמים לא הגעתי אליו)
ליצור
לאכול אוכל מזין וטעים
לאהוב
אני קובע מראש מתי תהיה המנוחה.
(בגלל חשיבותה של המנוחה, אני ארחיב ואדבר עליה כאן)
בארץ החמה שלנו, שעות הצהריים הן שעה מצויינת למנוחה.
כשהייתי ילד, כל בתי המסחר היו סגורים בין 2 ל4 אחה"צ ובזמן הזה היה ברור שאסור להרעיש -"שששש.... אמא ישנה עכשיו"
אני מכריז בזאת על הקאמבק הגדול של
"שנת הצהריים" ובקיצור "שנ"צ" ובלעז- "סייאסטה"-
לא חשוב איך נקרא לה, העיקר שזה ייעשה בעיניים עצומות ולפחות 10 דקות
אני ישן בין חצי שעה לשעה, אבל זה רק החלק הראשון של השנ"צ.
החלק השני- חשוב לא פחות מהראשון, הוא חזרה איטית מהמנוחה אל העבודה.
אני עושה את החלק הזה תוך שתיית קפה, משהו מתוק לידו, וקריאת ספר.
את זה אני עושה במשך כחצי שעה. (אפשר גם פחות, אבל חשוב שהחלק הזה ייעשה בנחת)
לפי שעת המנוחה אני קובע את שעת הארוחה הטעימה והמזינה
אני אוהב לנוח מייד אחרי ארוחת הצהריים.
יש שאוהבים לצעוד ו"להוריד את האוכל" ואז לנוח
עוד שיבוצים
אחרי שנקבעה המנוחה, הגיע הזמן לשבץ את שאר הדברים שאני רוצה לעשות.
אני משבץ זמן לשהות עם המשפחה,
זמן לתרגול של גוף ונפש( אצלי זה יוגה אבל יש המון אפשרויות אחרות),
זמן שהייה בטבע ( לידי יש יער, אבל גם פארק עירוני זה טבע).
ועכשיו הזמן לשבץ את הדברים שנהוג לקרוא להם "עבודה"
לפני שקבעתי אותם אני מזכיר לעצמי שחשוב שתהיה בכל הדברים שאני עושה- יצירה ואהבה. (גם את הדבר הכי משעמם בעולם [ ניהול חשבונות?] אפשר לעשות באופן יצירתי ואוהב. אבל על זה ארחיב בפעם אחרת.)
אני קובע את משך הזמן המשוער לכל דבר שאני רוצה לעשות היום, מכפיל את הזמן ב1.5 –כדי שיהיה לי פנאי בשפע לעשות אותו ( ועדיף שאסיים אותו ויישאר לי זמן פנוי )
והכי חשוב !
אם לא הספקתי את מה שתכננתי- לא נורא. אעביר אותו ליום הבא
הרבה דברים שנראה לי שיהיה נורא אם לא אספיק לעשות אותם היום- עברו ליום המחרת ואפילו ליומיים אחרי, ובמקרים רבים זה היה אפילו לטובה.
אני מתרגל את הניסוי במערכת ההפעלה הזו כבר 7 שנים
ואני מתעורר בשמחה מדי יום לניסוי חדש, כל יום בפני עצמו
כדברי הפתגם העליז " עד שאני מת- אני חי"